לפני כ-5 שנים יצאתי למסע לספר את סיפור חיי, על אלימות מינית, לידה בגיל צעיר ומסירת התינוקת האהובה שלי לאימוץ.אספתי את כל היומנים שכתבתי מילדות והחלטתי שהמסע שלי יאיר את דרכם של המון אנשים.זהו ספר הביכורים שלי. בשנתיים האחרונות, כחלק מתהליך הריפוי שלי, אני עוסקת בכתיבה שבמסגרתה אני חושפת רבדים נוספים של הקשיים שליוו ועדיין מלווים אותי. הכתיבה גורמת לי לצאת מקיפאון, מתחושת השיתוק וחוסר האונים שנגרמים לי עקב התמודדות עם פוסט טראומה מורכבת.הספר מדבר על אלימות והשלכותיה, על האופן שבו ניתן לזוז מתוך מקומות קשים ועל פריצה של גבולות. על המקום הנמוך שהייתי בו ומדגיש עד כמה חיי השתנו מקצה לקצה בעזרת המון אנשים טובים בדרך. אני רוצה לצאת לאור מתוך תחושת שליחות, כדי לתת כוח לנשים במצבי, להראות להן שאפשר לעבור מקורבנות לאחריות, לשנות את סיפור חייהן, לגדול ולהצליח."שמונה עשרה שנה חיכיתי לה.בכל יום ולילה שעברו חשבתי עליה.מי היא? איך היא נראית? האם היא דומה לי? יש לה תלתלים כמו שלי? האם יש לה חברים?בגינות הילדים עם מי היא משחקת? יש לה חבר?ביום אחד אני מקבלת את השיחה המיוחלת, ומהצד השני אומר לי הקול שהיא רוצה לפגוש אותי, את האמא שנטשה אותה.אין לי מילים לתאר את התחושה הזו, 18 שנה של ציפייה שהסתכמו בטלפון אחד.מאותו רגע הכל עצר, רק לרגע הזה ייחלתי."
נעים מאוד, שמי ענת רושני. אני מלווה אנשים בתהליכי שינוי והנעה לפעולה.אמא לשלושה, תל אביבית מקורית.פעילה למען נשים שחוו אלימות מינית, כותבת במקומון שכונתי "חדשות השכונה", מלווה מתמודדי נפש ומרצה. חיה את חיי מתוך אמונה שהחיים זימנו לי אתגרים לא פשוטים על מנת להעלות מודעות ולהיות אור לאחר.
מתמודדת עם פוסט טראומה מורכבת וחיה לצידה.
להשמיע את קולן של האימהות שמסרו את ילדיהם לאימוץ, וטרם פגשו אותם.לרכך ולו במעט את ליבם של ילדים מאומצים שמרגישים טינה או כעס אל מול דמות האם שמסרה.וכן לתת הצצה לעולמן של נפגעות אלימות מינית והתמודדות עם פוסט טראומה מורכבת.